בשיר, לאה מתארת את הרגשות שלה ואת מה שכאן יש לה ושם אין, או ההפך. היא גם כותבת שהעץ "אורן" הוא עץ שנותן לה תחושת בית בשתי המקומות, זאת אומרת - גם פה וגם בליטא ישנם אורנים, ולכן היא מרגישה שייכת גם פה וגם שם.
היא מתארת את ההבדלים הענקיים בין ליטא לישראל. למשל, שכאן חם - שם ממש קר, ויש שלג.
היא משלבת כל מיני אמצעים אומנותיים שממחישים לנו את מה שהיא מרגישה... "ציפורי מסע יודעות" - חוות את אותו הכאב שהיא חווה.
לבסוף, לאה כנראה מגיעה למסקנה שבישראל טוב לה, והיא חווה את הילדות שלה מחדש. הילדות שלה קמה לתחייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה